למה אנו מכניסים את מחממי האמבטיה שלנו ל”חדר העינויים”?
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טפטופי מים בלתי צפויים, ושינויי טמפרטורה דרסטיים כשעוברים מרצפה קרה למקלחת חמה. אם נשתמש בנורה אינפרא-אדומה רגילה, היא תקרוס מהר מאוד. לכן אנו לא סתם “מקווים” שהמחממים שלנו יעבדו. אנו מייצרים אותם ברמת IPX5, ומבצעים על כל סדרה בדיקות קפדניות לנגד רטיבות וחום.
מניעת חדירת מים
כשרואים את הסימן IPX5, זה אומר שהמכשיר יכול לעמוד בזרם מים מכל כיוון, מבלי שהפסק החשמלי שלו יישרף. כדי להשיג זאת, אנו מתמקדים באזורים הרגישים – בעיקר במקומות שבהם החוטים נמצאים ליד צינור הקוורץ. אנו משתמשים בסיליקון בעל עמידות גבוהה ובמארזים מחוזקים, כדי ליצור מחיצה בין הלחות לבין החוטים החשמליים. למה לעשות זאת? כי אם מים יגיעו לחוטים בזמן שהמחמם פועל, הזעזוע התרמי עלול לגרום לשבירת הקוורץ או להתפרצות חשמלית. ואף אחד לא רוצה זאת באמבטיה שלו.
מציאת נקודת השבירה
אנו לא סתם בודקים פרוטוטייפ אחד וסיימנו. אנו לוקחים את המכשירים האמיתיים שיישלחו לבתים של הלקוחות, ומכניסים אותם לחדר טמפרטורות קיצוניות. אנו מעלים את הלחות ל-95%, ומשנים את הטמפרטורה כל הזמן. זה כמו סאונה של גיהנום. כך נוצרת לחות בכל פתח קטן שעלול להישאר לא מכוסה. אנו מחפשים שני בעיות עיקריות: חיבורים חלודים וכשל בבידוד. אם האטימה אינה מושלמת, הלחות חודרת פנימה. החיבורים נקורים, ההתנגדות עולה, ונקודת החיבור מתחילה להתחמם יותר ויותר. בסופו של דבר, המכשיר נהרס. על ידי חיקוי של תנאי האמבטיה במשך חודשים, אנו מגלים את הבעיות האלו לפני שהמוצר יצא מהמחסן שלנו.
האיזון הנכון
זו החלק הקשה. אם נאטום את המחמם יותר מדי כדי למנוע חדירת מים, החום יישאר בפנים. אם נאטום אותו יותר מדי, החלקים האלקטרוניים יישרפו. לכן מצאנו את האיזון הנכון. אנו משתמשים במערכות אוורור שמאפשרות לאוויר לעבור, אך בו זמנית אנו מוסיפים מחיצות שמונעות מהמים לחדור פנימה. כך ניתן לקבל את ההגנה מפני מים שרוצים, אך החוטים החשמליים נשארים קרים. כולם מרוויחים.